עיד אל-אדחא: חג הקורבן והשיתוף באסלאם

TABLE OF CONTENTS

ב-27 במאי 2026, כ-2 מיליארד מוסלמים צפויים להתעורר לפני עלות השחר, ללבוש את מיטב בגדיהם ולהתכנס לתפילת בוקר — ולאחר מכן יחלקו בשר קורבן טרי לשלושה חלקים שווים: אחד למשפחה, אחד לחברים, ואחד לנזקקים.

במבט חטוף


תאריך (2026)	27 במאי (י’ בד’ו אל-חיג’ה, 1447 להיג’רה)
היכן מצוין	קהילות מוסלמיות ברחבי העולם; יום חג רשמי בערב הסעודית, איחוד האמירויות, אינדונזיה, פקיסטן, מצרים, טורקיה, ניגריה ועוד למעלה מ-30 מדינות
סוג	דתי
מקור	מציין את נכונותו של הנביא אברהם להקריב את בנו מתוך ציות לאל, אשר החליף את הבן באיל
שמות נוספים	Kurban Bayramı (טורקית), Eid-el-Kabir (ניגריה), Tabaski (מערב אפריקה), Hari Raya Haji (מלזיה/סינגפור)

מקורות והיסטוריה

הסיפור מתחיל בחלום — ובציווי שאף הורה לא רוצה לשמוע.

הנביא אברהם, שכבר היה בא בימים, התפלל לבן צדיק. כאשר בנו, ישמעאל, סוף סוף נולד וגדל עד שיכול היה ללכת לצד אביו, החל אברהם לחלום שוב ושוב: הוא מקריב את ישמעאל במו ידיו. במסורת האסלאמית, חלומות של נביאים אינם מקריים — הם צורת תקשורת אלוהית.

אז סיפר אברהם לבנו. מה שאמר ישמעאל הפך את הסיפור מסיפור של פחד לסיפור של אמון:

“אבי, עשה כפי שצווית. אם ירצה אללה, תמצא אותי סבלני.” (קוראן 37:102)

השניים יצאו לדרך. במסע, הופיע השטן שלוש פעמים וניסה לשכנע את אברהם לא לציית. בכל פעם, הגיב אברהם בזריקת אבנים לעברו — מעשה שמבוצע עד היום על ידי מיליוני עולי רגל במהלך החג’ בעמודי מינא.

אברהם השכיב את בנו, הסכין בידו. לפי חלק מהמסורות, כיסה את עיניו כדי שלא יראה את פני ישמעאל. ואז, ברגע האחרון, הופיע המלאך ג’יבריל (גבריאל) עם איל שנתפס בקרניו. קול קרא:

“אברהם, קיימת את החזון.” (קוראן 37:104–105)

הקורבן מעולם לא היה על חייו של הבן. זה היה מבחן האם איברהים יוכל לוותר על מה שהוא אוהב ביותר. ברגע שהוויתור הזה הוכח, המבחן הסתיים. כפי שנאמר מאוחר יותר בקוראן: “לא בשרם ולא דמם מגיעים אל אללה, אלא יראתכם היא שמגיעה אליו” (22:37).

בתורה היהודית ובברית החדשה הנוצרית (בראשית כ”ב), הבן שאמור להיות מוקרב הוא יצחק, ולא ישמעאל. זהו אחד מההבדלים המרכזיים בסיפור בין שלוש הדתות האברהמיות, אף שכולן חולקות את הנושא המרכזי של ציות וחסד אלוהי.

איך אנשים חוגגים

עיד אל-אדחא נמשך שלושה עד ארבעה ימים. הוא מתחיל מוקדם ומתחיל ברעש.

לפני הזריחה, קול התקביר ממלא את הרחובות — אללהו אכבר, אללהו אכבר, לא אילאה אלא אללה — מושמע ממסגדים, רדיו של מכוניות, וקבוצות הצועדות יחד. גברים, נשים וילדים לובשים את מיטב בגדיהם, לעיתים קרובות בגדים חדשים שנרכשו במיוחד לחג. תפילת העיד (סלאת אל-עיד) בבוקר מושכת המונים: בג’קרטה, שורות של מתפללים לבושי לבן משתרעות על פני כיכרות שלמות; בקהיר, שטיחים נשפכים מהמסגדים אל הרחובות הצדדיים.

Mass Eid prayer gathering

לאחר מכן מגיעה גולת הכותרת: הקורבאני — הקרבת קורבן טקסית של כבש, עז, פרה או גמל. החיה חייבת להיות בריאה, ללא פגמים, ולעמוד בגיל מינימלי. השחיטה נעשית בחיתוך חד אחד תוך אמירת ביסמיללה (“בשם אללה”). המעשה אינו עוסק בדם — הוא עוסק בוויתור. עבור כל משפחה שיכולה להרשות זאת לעצמה, הקורבן אומר: אני מוכן לוותר על מה שיש לי, בדיוק כפי שאיברהים היה מוכן לוותר על בנו.

מה שנעשה עם הבשר הוא מה שהופך את עיד אל-אדחא לחג ייחודי:

חלק	מקבל
שליש	המשפחה שהקריבה את הקורבן
שליש	קרובים, חברים ושכנים
שליש	עניים ונזקקים

במדינות עשירות, ארגוני צדקה שולחים בשר קורבני קפוא לקהילות נזקקות מעבר לגבולות — ממחנות פליטים בירדן ועד אזורים מוכי בצורת בסומליה. הכלל פשוט: אף אחד לא צריך להיות רעב בחג הקורבן.

שאר היום סובב סביב אוכל. יחד עם עיד אל-פיטר — שמסמן את סוף צום הרמדאן — עיד אל-אדחא הוא אחד משני הימים הקדושים ביותר באסלאם. אם עיד אל-פיטר הוא “העיד המתוק” (תחשבו על תמרים, מאפים וארוחות חגיגיות אחרי חודש של צום מהזריחה ועד השקיעה), עיד אל-אדחא הוא “העיד המלוח” — שמבוסס על בשר הקורבן. שיפודי כבש על האש בטורקיה. ביריאני וקורמה בפקיסטן. מנצף — כבש מבושל ביוגורט מיובש מותס — בירדן. עוגיות מעמול ממולאות בתמרים בלבנון. השמות משתנים, אבל הדפוס זהה: הבישול מתחיל מוקדם, המנות נדיבות, ואורחים לא צפויים מתקבלים בברכה.

משפחה מתכנסת סביב שולחן ארוחת חג

במקביל, מעל 1.7 מיליון עולים לרגל במכה משלימים את החאג’. הם מקיפים את הכעבה, הולכים בין גבעות צפא ומרווה, ומקריבים בעל חיים משלהם במינה — משקפים את אותם טקסים שמיליוני משפחות מקיימות בבית.

ביטויים לחג

הברכה האוניברסלית היא “עיד מובארק” (בערבית: عيد مبارك) — כלומר “חג מבורך”. התשובה המקובלת היא “ח’ייר מובארק” (“ברכה טובה [גם לך]”).

אבל לכל שפה יש את הדרך שלה לברך:

שפה	ברכה	הגייה
ערבית	عيد مبارك (Eid Mubarak)	eed moo-BAH-ruck
טורקית	İyi Bayramlar	ee-YEE bye-RAHM-lar
מלאית/אינדונזית	Selamat Hari Raya Aidiladha	suh-LAH-maht ha-REE rah-YAH eye-dil-AHD-ha
אורדו	عید مبارک (Eid Mubarak)	eed moo-BAH-ruck
פרסית	عید شما مبارک (Eid-e Shoma Mobarak)	eyd-e sho-MAH mo-bah-RAK
האוסה (מערב אפריקה)	Barka da Sallah	BAR-ka da SAL-lah
צרפתית	Bonne fête de l’Aïd	bon fet duh la-EED

השם “עיד אל-אדחא” עצמו שווה פירוק: עיד פירושו “חג” או “פסטיבל”, ו-אדחא פירושו “קורבן” — כלומר, “חג הקורבן”. בטורקיה הוא נקרא Kurban Bayramı (חג הקורבן), בניגריה Eid-el-Kabir (העיד הגדול), ובסנגל Tabaski — מילה בשפת וולוף שמקורה בכבשים המגודלים במיוחד לאירוע. סוג כזה של מונח — עמוס במשמעות תרבותית שאינה מתורגמת במדויק לאנגלית — הוא בדיוק מה שהופך מילים שאי אפשר לתרגם לכל כך מרתקות.

לקוראים הסקרנים לגבי ערבית, השפה שמאחורי “Eid Mubarak”, מומלץ לעיין במדריך השפה הערבית שלנו. ואם אתם מתמודדים עם ברכות חג בשפות שונות, מדריך תרגום החגים שלנו מציע טיפים מעשיים שיעזרו לכם לעשות זאת נכון.

מקורות